הבסיס והמקור לשאלה בצעד השלישי.
שני פילוסופים בולטים הנחו את דרכנו בצעד השלישי: סוקרטס (399-470 לפנה"ס) ואפיקורוס (341-271 לפנה"ס). שניהם חיו ביוון ועסקו רבות בשאלות: מהם החיים שראוי לחיותם? מהם החיים הטובים, המאושרים? כבר לפני כ - 2,500 שנים.
סוקרטס לא השאיר אחריו כתבים. אפלטון (תלמידו של סוקרטס) מתאר בכתביו את הדיאלוגים שניהל סוקרטס עם בני שיחו. בדיאלוגים אלה נפרשת לפנינו השיטה שהשתמש בה סוקרטס כדי לבחון ולדייק את ההגדרות שלו ושל בני שיחו למושגים בתחום המוסר - הסגולה הטובה (המידות הטובות): החכמה, יישוב הדעת, הצדק, החסידות (אמונה באלים), אומץ לב וכד'?
השיטה הסוקרטית נקראת אלנכוס, שמשמעותה ביוונית בחינה או חקירה (Examination). אפשר לראות באלנכוס כלי משמעותי, שמסייע לדייק ולהבהיר את התפיסה המוסרית של האדם. לאט לאט, בעזרת מארג של שאלות, מנסים להגדיר לא רק מה הוא המושג, אלא גם מה הוא לא. דרך תהליך זה, האדם יכול לדייק את תפיסותיו, ולחיות חיים מוסריים ומאושרים יותר. מסיבה זו סוקרטס הדגיש, שחיים ללא חקירה - אין טעם לחיותם.
בתקופתו של סוקרטס נקרא האושר: איאודימוניה (Eudaimonia). (על פי מילון Merriam-Webster: (Eu= טוב, daimonia= נפש)). נפש האדם חשה בטוב כשהיא שלמה עם עצמה, והיא מגיעה להרגשה הזו, על פי סוקרטס, כשהאדם מוסרי: בעל מידות טובות ובעל ידיעה שהוא עושה את הדבר הנכון. אם אנשים ישאלו, מדוע עליי להיות מוסרי? הגיוני? ולמה לחיות חיים מלאי חקירה? סוקרטס ישיב, כי זה מה שאתה באמת רוצה, לזה אתה משתוקק באמת, וכשאתה פועל באופן כזה, זה עוזר לך לשפר את עצמך, להגיע להיות שלם עם עצמך. בנקודה שבה משיג האדם שלמות עם טבעו (מממש את עצמו), הוא אינו יכול ללכת לאיבוד או לחזור לאחור. זו המטרה אליה חותרים כל האנשים ואותה הם מחפשים.
אחד מהדיאלוגים של סוקרטס הוא עם לאכס שהיה לוחם רב ניסיון, בשאלה: מהו אומץ לב (כאחד ממרכיביה של הסגולה הטובה).
לאכס מגדיר כאמיץ: "אדם הנלחם באויביו , בעודו ממשיך לאחוז בשטח הלחימה."
סוקרטס שואל את לאכס: "ומה לגבי אותו אדם, זה שנלחם באויב, שאינו ממשיך לאחוז בשטח הלחימה, אלא נסוג ?" (הכוונה: ממשיך להילחם תוך כדי נסיגה).
בהמשך סוקרטס מביא דוגמאות נוספות למצבים שונים היוצאים מהכלל שניסה לנסח לאכס בהגדרתו הראשונית, למשל: אנשים שאינם רק לוחמים אלא אמיצים מול סכנות בים, ואחרים המראים אומץ במצבי חולי או רעב ובענייני המדינה, וגם אלה הנלחמים בתשוקה, כי לא כל האנשים אמיצים בעניינים אלה...דוגמאות אלה מאפשרות את המשך הדיאלוג כדי להגיע לדיוק בהגדרה, וכדי שההגדרה תהיה לא צרה מדי (כפי שהייתה הגדרתו הראשונית של לאכס) ולא רחבה מדי, אלא תתקרב ככל האפשר לדיוק מרבי.
כדי שאפשר יהיה להקל על התהליך, ניתן לנסח את ההגדרה ואת השאלה בצורה שתפשט את הדרך, וזאת תוך כדי כך שהמובן נותר כשהיה.
ההגדרה: אדם הנלחם באויביו וממשיך להיאחז בשטח הלחימה, הוא אמיץ.
השאלה שתנסה למצוא מצבים היוצאים מהכלל שהוגדר: האם יכול להיות מצב שבו האדם, שנלחם באויביו, לא ייאחז בשטח הלחימה, ועדיין יהיה אמיץ?
בדיאלוג של סוקרטס ולאכס התשובה לשאלה זו היא: כן. למשל: אם האדם ימשיך להילחם תוך כדי נסיגה (בשדה הקרב), וגם אם יראה אומץ במצבים אחרים כפי שתוארו קודם (סכנה בים, חולי רעב וכד'). ההגדרה הראשונית, אם כן, אינה מדויקת דיה, כעת יש להמשיך בתהליך עד שההגדרה תכלול בתוכה את מרב המצבים.
בדיאלוג אחר של סוקרטס עם פרותגורס הם דנים בשאלת מהותו של אומץ הלב כחלק מהסגולה הטובה. גם כאן נוכל להבחין בדוגמאות הניתנות בשיח ביניהם תוך שהם מנסים לדייק את ההגדרה :
סוקרטס שואל את פרותגורס, האם הוא מתכוון בדבריו שאנשים אמיצים הם אלה שמטבעם בטוחים בעצמם?...
פרותגורס עונה שהוא מתכוון לאלה הנוהגים בפזיזות, שמוכנים ללכת למקומות שאחרים מפחדים לגשת אליהם.
סוקרטס שואל: "מיהם אלה שיש להם ביטחון כשהם צוללים לתוך באר?"
פרותגורס: "הצוללנים."
סוקראטס: "והסיבה לכך היא שיש להם מומחיות?
ולמי יש ביטחון עצמי לפרשים המיומנים או חסרי המיומנות? ...”
ואז טוען: "אלה שיש להם מומחיות (בדברים כמו: צלילה לתוך באר, לחימה על גבי סוסים ולחימה עם מגינים קלים) הינם בטוחים בעצמם מאלה שאין להם מומחיות (והם בטוחים בעצמם יותר אחרי שהם למדו מאשר לפני שלמדו)."
ואז שואל: " והאם לא ראית אנשים שהם בורים לחלוטין בדברים אלה, ועדיין הם בטוחים בעצמם בקשר אליהם?"
התשובה בדיאלוג הינה: כן....
סוקרטס: "אז האם האנשים הבטוחים האלה בעצמם הם גם אמיצים?"
פרותגורס: "לא, זה יהפוך את האומץ לדבר בסיסי. אנשים אלה הם משוגעים..."
הדיאלוג ממשיך ובסופו פרותגורס אומר כי אדם אמיץ בטוח בעצמו אך אדם הבטוח בעצמו לא בהכרח אמיץ...כי הביטחון העצמי מגיע לאדם מאמנות, זעם או שיגעון, ואילו אומץ מגיע מעקרונות וחוקיות ומטבע מתאים של הנשמה.
ניתן לומר כי המשפט שאותו בדקו סוקרטס ופרותגורס הוא:
אנשים בעלי מומחיות בטוחים בעצמם (יותר מאנשים חסרי מומחיות).
והשאלה לבדיקה האם ההגדרה כוללת בתוכה את כל היוצאים מהכלל: האם יכול להיות מצב שבו אנשים יהיו חסרי מומחיות בדברים, ועדיין הם יהיו בטוחים בעצמם בקשר אליהם?
שאלה זו מזמינה לחשוב על דוגמאות למצבים אחרים שיכולים לקרות ושמאפשרים לדייק את ההגדרה הראשונית.
בהמשכו של אותו דיאלוג סוקרטס בודק עם פרותגורס, מהי ידיעה בעיניו? הוא בודק איתו נושא זה כדי להראות שיש קשר בין הידיעה לבין אומץ לב ובין הידיעה לבין הסגולה הטובה, ולהוכיח כי אומץ לב הוא חלק מהסגולה הטובה (ולא כפי שפרותגורס ציין).
סוקרטס ופרותגורס מסכימים כי "אין דבר החזק יותר מן הידיעה, והידיעה, היכן שלא תימצא, תהיה תמיד כשידה על העליונה ביחס להנאה או לכל דבר אחר".
אנשים בקהל אינם מסכימים ונותנים דוגמא ש"לעיתים ההנאה שולטת אפילו באדם היודע. אם ניסיון זה אינו נקרא "להיכנע להנאה" – מה זה יכול להיות? ואיך תקראו לו?"
"בורות" הייתה תשובתם של סוקרטס ופרותגורס. ..."המעשה השגוי שנעשה ללא ידיעה נעשה מתוך בורות. וכך בהתאמה – "להיכנע להנאות" – משמעו – בורות ברמה הגבוהה ביותר."...
במקרה זה ניתן לומר כי המשפט שאותו בדקו סוקרטס ופרותגורס הוא: האדם שולט בהנאה ובכל שאר הדברים בעזרת הידיעה.
והשאלה שנשאלו לבדיקת המשפט: האם יכול להיות מצב שבו האדם ייכנע להנאה, ועדיין יהיה בעל ידיעה?
התשובה לשאלה זו בדיאלוג היא: לא. אדם הנכנע להנאות חסר את הידיעה והוא למעשה בבורות.
כלומר: במקרה זה אין יוצאים מהכלל וזה הכרחי שלאדם בעל ידיעה תהיה שליטה על כל הדברים.
סוקרטס חוזר לאומץ ולסגולה הטובה.
ושואל את פרותגורס: "האם אתה חושב, כמו שאמרת בהתחלה, שיש אנשים כלשהם שהם כה בורים, ועדיין מאוד אמיצים?
פרותגורס עונה: זה בלתי אפשרי.
מסתבר שהכול קשור לידיעה. ואם כך, ידיעה ניתנת ללימוד (השניים החליפו השקפות גם בנושא זה: האם הסגולה הטובה ניתן ללמדה או שמא אינה ניתנת ללימוד?)(Plato, 1924)
כמה עשורים אחרי סוקרטס , אפיקורוס חי וכותב על מהם החיים המאושרים. היו שהבינו את כתביו בצורה שאינה נכונה. אנשים אלה קראו את כתביו בהם הוא כותב כי ההנאה היא הדבר המשמעותי ביותר לחיים המאושרים ותרגמו זאת לרדיפת תענוגות (הדוניזם), כשלמעשה כוונתו הייתה הפוכה, וכך הוא כותב: "בהנאה אני לא מתכוון לירושה בלתי נגמרת, ולא לשתייה לשוכרה, לא להנאה מינית ולא להנאות ממעדנים יוקרתיים, אלא להגיון מפוכח, חיפוש אחר הסיבות לכל בחירה או הימנעות וגירוש אותן אמונות שבהן נאחזות הדאגות הגדולות ביותר של הנשמה. לא ניתן לחיות חיים נעימים ומאושרים ללא שיקול דעת, צדק או אצילות. ההנאה היא המניע. ישנם רצונות הכרחיים לבריאות הגוף ולשלוות הנפש (חוסר טרדות); אם רצונות אלה מסופקים, זה מספיק לחיים מאושרים.
מבין הרצונות שחושק בהם האדם, חלקם טבעיים, חלקם ללא בסיס. מהרצונות הטבעיים – חלקם הכרחיים וטבעיים וחלקם – רק טבעיים. מההכרחיים – חלקם הכרחיים לאושר, אחרים – הם כאלה הנותנים לגוף להיפטר מאי-נוחות, וחלקם (הכרחיים) - לחיים עצמם.
האדם שלו הבנה בהירה בדברים אלה – יידע לכוון כל בחירה או הימנעות שהוא עושה שתהיה בכיוון של להבטיח את בריאות הגוף ואת שלוות הנפש, כיוון שזו למעשה המטרה של חיים מאושרים. כדי להגיע למטרה זו , שחרור מכאב ומפחד, אנו עושים הכול."
אפיקורוס מציע לכל אחד מאתנו לבחון כל אחד מהרצונות שלנו בדרך זו: "מה יקרה לי, אם יתממש הרצון הזה שלי, ומה יקרה לי אם הרצון שלי לא יתממש?" (Epicurus, 2014)
השאלה בצעד השלישי: האם יכול להיות מצב שבו לא יהיה לי ( לדוגמא: זמן פנוי, עניין, זוגיות, חברים....וכד'), ועדיין אהיה מאושר? מבוססת על השיטה הסוקראטית ועל ההבנה האפיקוראית באשר לדרך בה עלינו לבדוק עם עצמנו את הדרך המתאימה לכל אחד מאתנו, ואשר עם דרכנו זו נרגיש שלמים עם עצמנו באופן שלם ומלא.
מקורות:
1. Epicurus, The Essential Epicurus (Ideas for Life). The Big Nest. Kindle, Edition, 2014.
2. Guthrie W.K.C, Socrates, Cambridge, 1971, Digitizing sponsor: The Arcadia Fund,
Contributor: Internet Archive, pp. 120-121.
3. Hope May, On Socrates, Wadsworth Thomson Learning, 2000, Digitizing sponsor:
Kahle/Austin Foundation, Contributor: Internet Archive, Addeddate:
2013-01-31, pp.52-74.
4. Plato, Laches ; Protagoras ; Meno ; Euthydemus, Translator: Lamb, W.R M. (Walter
Rangeley Maitland), 1882-1961 , Publisher: London : Heinemann ; New York: Putnam
Collection,1924, internetarchivebooks, Digitizing: Kahle/Austin,
Foundation ,Contributor: Internet Archive ,Addeddate: 2021-03-20, pp. 1-259
רומן פילוסופי אודות זוג המתמודד ולומד איך להיות מאושר, ספר בנושא האושר
אומלל בגן עדן, איך להיות מאושר, 3 צעדים לאושר, קלפי מודעות, קלפים לשיחה